דניאל והילי מטיילים בעולם

תל אביב / ירושלים - 2:00 אחרי חצות

עיניים טרוטות. מאוחר. ארגזים בכל עבר. אמהות עצבניות. ארבעה ימים לקו הזינוק. הילי בירושלים, דניאל בתל אביב. אין דירה. אין עבודה. קשה. קשה. היא מחפשת את חגורת הכסף. הוא מאתר את בגד הים שלה שאותו מחפשים כבר שלושה ימים. במישור או בהר - לא משנה - ההכנות בעיצומן, וקר.
פליזים יש. גם תיקים. שקיות אטומות למים, גרבים טרמיים, סכין שהוא כף שהיא מזלג. פנס ראש, פנס לא לראש, שקיות חימום, מצפן, מצפון. ארבע גופיות, שלושה זוגות מכנסיים ארוכים, שני מכנסים קצרים וסווטשרט, ואולי בעצם גופיה אחת, שני זוגות מכנסיים ארוכים, שלושה קצרים וארבעה סווטשרטים? מה היחס הנכון, יותר ביגוד חורפי או דווקא קייצי? אומרים שבניו זילנד בכל יום יש ארבע עונות (ואם זה ככה למה המליצו לנו על אוהל רק לשלוש עונות?) חולצה טרמית וגעטקס יפתרו את קושיית הלבוש. כי הם דקים אבל חמים - מזל שלא התקמצנו על ה-285 השקלים שהם עלו. נכון, זו חולצת טריקו, אבל היא מיוצרת בנאס"א וגם חוסכת במשקל. שזה מהותי כי עם הגרמים שנחסוך בתיק, הטיול יהיה נינוח יותר. נתאמץ פחות, וגם נזיע פחות. ואז בעצם למה צריך חולצה עם יכולת נידוף גבוהה? אולי כי בלילות קר וצריך חולצה שתשמור על חום גוף. השאלה אם זה משפיע על החישוב של טמפרטורת שקי השינה - כי אלה שקנינו הם למינוס חמש מעלות. ואם לוקחים בחשבון את העובדה ששני השקים שלנו מתחברים לשק אחד אז זה שווה למינוס עשר מעלות לפחות - וזה עוד בלי להתייחס לחום הגוף המשותף. אז חולצה טרמית.
הנושא סגור.
טוב, כמעט. צריך עוד שק. שק כביסה. וצריך גם שק דחיסה לשק. כחול בחוץ, אדום בפנים. כי גם שק חשוב שיהיה "שיק". לא סתם השקענו בנעלי טרקים של סלומון, ומכנסי מטיילים בזארה. חשוב שיהיה הרבה טראוולר'ס "שיק". וגם טראוולר'ס צ'קס. שכבר יש לנו כי מכרנו את האוטו במחיר מחירון. ארבעה ימים הסתובבנו עם "סטפה" של שטרות, לפני שהפקדנו בבנק. היה מלחיץ. ומכל המקומות בחרנו להסתובב דווקא בשוק מחנה יהודה. נו, בשביל המסיבה. וכן - פחדנו מכייסים. אבל לא כמו שפחדנו ממחבלים מתאבדים. למרות שעכשיו עם השבץ של שרון והבחירות לרשות יחסית רגוע, אף פעם אי אפשר לדעת. אבל שרדנו. ואפילו היה נחמד. שתינו קפה בהכל לאופה וגם קפה. מומלץ. גם קנינו קולף שום. יקר, אבל שווה. חיפשנו כזה הרבה זמן. וכשמחפשים בסוף מוצאים. אפרופו מחפשים, מה עם חגורת הכסף? נמצאה. השבח לאל. אפשר לעשות הפסקה.
כוס תה. בירושלים סוכר אחד והרבה חלב, בתל אביב נענע ולימון.
חם מדי. מחכים שיתקרר.
ס.מ.ס של לילה. נשיקות. חיבוקים. בוהים בירח שתלוי בין ירושלים לתל אביב. הכרטיסים כורטסו. הם יגיעו מחר. ההתרגשות גוברת לקראת המסע. צפוים לנו קילומטרים רבים. כמו לאנס ארמסטרונג וגם ניל. אולי בכל זאת היינו צריכים לקנות גם מכשיר למדידת צעדים.

הסיפור הזה נכתב ביום שני, 16 לינואר 2006, בשעה 16:25, והוא שייך לנושא כללי. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;