דניאל והילי מטיילים בעולם

ישראל אמפריה
אנחנו באכסניה של שושי ודורי - המקבילה הניו זילנדית ל"קשר הישראלי" בבנקוק. לא מקום ללקק את האצבעות, מוקפים בילדים "יוצאי צבא". את ארוחת הצהרים בילינו עם אמיר, בן 22, אכל שועית מקופסה עם אטריות אורז (כי זה מה שהיה במדף ה-free food), אולי ישאר כאן עוד לילה - כי לילה רביעי חינם.
הזמנו פה חדר ללילה וקיבלנו שתיה חינם. הזמנו הליכה על קרחון קיבלנו חצי שעה באינטרנט חינם. ומה עם החדר? עבור תוספת 1.99$ קיבלנו אמבטיה ושירותים צמודים.

"האמפריה מכה שנית"
אז אנחנו פה מבלים את יום המנוחה שלנו אחרי הטיפוס ל Avalanch Peak שבמעבר ההרים ארתור'ס פאס. שהינו שם באכסניה חמודה להפליא, שבה ארבע בקתות - ובכל בקתה שלושה חדרים. בבקתה שלנו חלקו אותם שלושה זוגות ישראלים(!). סיכוי אחד למיליון? פלא קומבינטורי? ממש לא. בניו זילנד כל אדם שלישי ישראלי.
אבל אין תלונות.  הזוגות שפגשנו היו מקסימים. אחו היו מטיילים מהסוג שלנו. נושקים לשלושים, מטיילים בזוג, מה לעשות - בורגנים. זוג אחד הביא יין, אחרי שחזר מארוחה במסעדה 5 כוכבים. הזוג השני בדיוק הוציא 120$ על שיט עם לוויתנים. אמנם היו תלונות "כזה סכום בשביל לראות צינור צף במים? את זה יכולנו לראות גם בירקון.." אבל הם נאלצו להודות שבסך הכל זו חוויה של פעם בחיים. אנחנו ציינו שלמרות שהלכנו לסופר הזול (Pack 'n save) כדי לחסוך הצלחנו איכשהו להוציא 100$. כי דניאל הרי חייב שהיה ריח לכביסה (אחרת אין לה אישיות) אז קנינו מרכך בריח לבנדר. והילי לא יכלה לעמוד בפני האפרשזיפים שהתחננו לבוא איתה, מה רק שמחירם במשקל בניו זילנד שווה לזה של זהב. וכמובן שבאגף הבשר נסחפנו לקנות בשר לשלושה ימים למרות שאין לנו איפה לאכסן אותו מה שאילץ אותנו לקנות צידנית בערך בחצי מהתקציב היומי.
וכך ישבנו לנו בסלון הבקתה סביב תנור עצים וקשקשנו כל הערב במה שהיה ללא ספק מפגש חברתי נעים - כאילו התארחנו אצל חברים.

8:00 בבוקר השכמה. הלכנו לסניף ה-DOC המקומי. לברר מה מזג האוויר, לקבל הנחיות אחרונות לפני הטרק ולחתום על כרטיס למקרה שנזדקק לחילוץ. משם ממש מאחורי המשרד מתחיל טיפוס אימתני: 3 קילומטר הליכה שבהם מטפסים 1,100 מטרים. כלומר עולים 30 ס"מ על כל מטר.
התחלנו לטפס. עם הרגלים, עם הידיים ובעיקר עם הריאות. לא קל, אבל הנוף מרהיב. בפסגה היה לנו מפגש עם אחת מתופעות הטבע המקומיות. ציפור הקיאה (על שם ההצווחה שהיא משמיעה). זהו מין תוכי חסר פחד, סקרן וחצוף, שאוכל הכל, כך הזהירו אותנו - אשפה מכוניות וכשהמצב ממש קשה, הוא מתיישב על גב של כבשים ומנקר אותם.
אנחנו ראינו אחד כזה בפסגה. הוא ראה את ההתקהלות של האנשים שנחו שם אחרי הטיפוס ומיד זיהה הזדמנות. הוא התחיל באכילת התרמיל של אחד המטיילים. כשהבריחו אותו חזר (כמו ערס טוב) עם ארבעה חברים.
בסך הכל למרות האזהרות מצאנו ציפור יפה וסקרנית, שנראתה אינטיליגנטית למדי, וסיפקה לנו חברה טובה.
ושוב הנוהל הרגיל, ירידה קשה לא פחות מהעלייה ויום המחרת עם התכווצויות שרירים. בסוף נהיה חיות אדם.
סר אדמונד הילרי תיזהר! מחר אנחנו יוצאים לטפס על קרחונים

הסיפור הזה נכתב ביום רביעי, 01 לפברואר 2006, בשעה 20:03, והוא שייך לנושא כללי. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב עליו באתר הזה, או לשלוח טראקבאק מאתר אחר;